תביעה למדור ספציפי

מהו צו למדור ספציפי ?

המדובר בצו שנועד למנוע את פירוק בית המגורים של הצדדים ומכירתו על מנת לאפשר לבעל הדין דין את הזכות להמשיך ולהתגורר בבית המגורים. המדובר בענין המצוי בסמכותו השיורית והבלעדית של בית הדין הרבני בלבד.

תכליתו של הצו הנה למנוע הרעת תנאי האשה בהליך הגירושין למצב שבו תאלץ למכור דירתה ולעבור לשכירות ובכך לרדת משמעותית באיכות החיים לה הורגלה טרם פרוץ הסכסוך בין הצדדים.

העיקרון המנחה את בית הדין הרבני בבואו להורות על מתן צו מדור ספציפי: "אין האישה חייבת לצאת מהנווה הטוב לנווה הרע".

בתי הדין נוטים לאשר את בקשת האשה מתוך התכלית לפיה באם תימכר דירת הצדדים, הדבר יסכל את תביעתה לשלום בית ופינויה מהדירה באמצעות מכירתה, תביא למעשה להעמקת הקרע והמשבר בין בני הזוג, דבר שיסכל כל סיכוי ממשי להכין שלום בית בניהם.

בנוסף, בית הדין הרבני עשוי להיעתר לבקשת האישה למתן צו למדור ספציפי גם במקרים בהם הבעל עזב את בית המגורים ללא כל סיבה מוצדקת.

יודגש כי במקרים בהם הצדדים מקיימים חיי נישואין תקינים תחת קורת גג אחת, והבעל מודיע לאישה על כך שברצונו לעבור ולהתגורר בבית מגורים אחר, אין האישה יכולה להכריח את הבעל להמשיך ולהתגורר בבית המגורים בו מתגוררים הצדדים, אלא עליה לעבור יחד עם בעלה לבית המגורים האחר. יחד עם זאת, האישה אינה מחויבת לעבור עם בעלה מבית מגוריהם כאשר הבעל בוגד ו/או אינו מקיים עמה יחסי אישות ו/או אלים כלפיה, אז יכולה האישה לעתור לקבלת צו למדור ספציפי.

זאת ועוד. אשה העותרת לבית הדין בתביעה לשלום בית, תעתור למתן צו למדור ספציפי, שהרי באם תאלץ לשנות את מדורה ולעזוב את בית המגורים, המהווה את לב ליבו ומהותו של שלום הבית, יסכל הדבר כל סיכוי ממשי להשכין מחדש שלום בית בין הצדדים, ופינוי בית המגורים יגרום במישרין להעמקת הפירוד בין בני הזוג והדבר אף יקשה, שלא לצורך, על ניהול החיים של האשה.

בפסק דין ארוך וממצה של כבוד בית הדין האזורי בטבריה (3599-22-1), נפסק כי יש למנוע מהבעל למכור את בית המגורים של הצדדים לאור זכותה של האשה למדור ספציפי ועל מנת לנסות ולהשיב את שלום הבית.

בפסקי דין רבניים נוספים נכתב, שפירוק השיתוף גורם להריסת אחד הנדבכים החשובים בשלום בית, וגורם לנתק מוחלט בין הצדדים: בפסק בית הדין הגדול (נח, 490, סטיביסקי נגד סטיביסקי, השתתפו הדיינים: הרה"ג שלמה בן שמעון, הרה"ג עזרא בר שלום הרה"ג אברהם שרמן) נכתב:

"בפסקי דין רבים של ביה"ד הגדול ובתי דין האזוריים אנו מוצאים את הקביעה וההשקפה, שמדורם המשותף של בני הזוג והדירה המשותפת שרכשו לקראת הנשואין, או בתקופת הנישואין, מהוה את הבסיס למסגרת הנשואין וחייהם המשותפים בשלום בית. אין במדור משותף זה רק מלוי צורך של בית וקורת גג לכל אחד מבני הזוג אחד ליד השני שעל כן פרוק השותפות וערעור זכות המדור של אחד מבני הזוג מערער את שלמות ואחדות בני הזוג כמשפחה אחת. על כן כאשר בית הדין דן בבקשת שלום בית של אחד הצדדים נכרכת לבקשת זו בקשה להגן על מצב שלום הבית זה מפני הדברים שעלולים לערער ולפגוע בו, וכאשר ביה"ד פוסק ומקבל את תביעת שלום הבית, הבקשה למדור ספציפי נועדה להגן ולשמור שמצב זה שלא יפגע ע"י פרוק השתוף שבדירה ע"י מכירתה".

גם בפסק דינו של ביה"ד הגדול (תיק 10592/מו, אסוס נגד אסוס, הרה"ג שלמה דיכובסקי, הרה"ג שלמה בן שמעון, הרה"ג אברהם שרמן) נקבע כי:
"לא יתכן שניתן לתובע לרוקן מתוכנו את פס"ד המחיבו בשלום בית, באמצעות פניה לביהמ"ש לפירוק שיתוף. לבית הדין הסמכות הייחודית לפסוק לשלום בית, ופסיקה זו אינה רק תאורטית . יש לה משמעויות מעשיות – בראש וראשונה קיום שלום בית. אם תנתן לנתבע, שהפסיד במשפט בבית דיננו, אפשרות "לטרפד" את פסק הדין וללעוג להחלטתנו המחייבת בשלום בית, אזי עדיף לנו שלא לתת פסקי דין לשלום בית… משמעות פסק דיננו לשלום בית, היא קיומו של שלום בית בין הצדדים בדירת מגוריהם הנוכחית".

לאחר קבלת הצו למדור ספציפי ע"י בית הדין הרבני, בידי האישה האפשרות למנוע ולעכב את מכירת בית המגורים למשך תקופה ארוכה, ובכך, "אוחזת" האישה בכלי מיקוח רציני ומשמעותי אשר עשוי להשפיע על ניהול הליך הגירושין ותוצאותיו.

המשמעות היא שלא ניתן למכור את בית המגורים, כל עוד הצו בתוקפו, גם אם הוגשה ע"י הבעל תביעה לפירוק שיתוף המתנהלת בפני בית המשפט. מכירת בית המגורים תתעכב עד לאחר ביטול הצו (שאינו מוגבל בזמן) ע"י בית הדין הרבני.

בהלכת וקנין אימץ בית המשפט העליון את הפרשנות לדין האישי, לפיה, בית הדין הרבני מוסמך לפרש את הדין האישי באופן שמצמיח לאישה זכות למדור ספציפי. ההיגיון שעומד מאחורי פסק הדין הוא הרצון להקנות לאישה הגנה, על מנת שלא תחתום על הסכם גירושין מתוך לחץ ולכן יש להקנות לה מדור ספציפי עד לפקיעת הנישואין.

יצוין כי במקרים מסוימים, גם לאחר קבלת פסק דין לפירוק שיתוף בבית המגורים בבית המשפט, מוגשת בקשה למתן צו למדור ספציפי ע"י האישה בבית הדין הרבני לצורך עיכוב מכירת בית המגורים. בית במקרה כזה, יכבד בית המשפט את הצו למדור ספציפי שניתן ע"י בית הדין הרבני, על מנת לצמצם את החיכוך ולאור עיקרון כיבוד הערכאות המחייב את בית המשפט לכבד את החלטות בית הדין הרבני, ולהיפך.

בפסק דין מנומק, קבע הרב דיכובסקי:
"כאשר מצד אחד תשלול הערכאה הרבנית מתן "מדור ספציפי" לאישה כשמדובר בבני זוג שנישואיהם אינם אלא בגדר "נישואין על הנייר", ומצד שני לא תיחפז הערכאה האזרחית במתן צו לפירוק השיתוף קודם שבחנה אם אמנם אין סיכוי שיתוקנו היחסים בין בני הזוג או שתושג הסכמתם בעניין הרכוש אף בלא להוציא את האישה מדירתם. פסיקה זהירה מצד שתי הערכאות תביא לצמצום החיכוך המיותר ביניהן".