באילו מקרים ייעתר בית המשפט להרמת מסך ההתאגדות


באילו מקרים ייעתר בית המשפט להרמת מסך ההתאגדות

15/01/2008

 ככלל, נושא משרה בחברה הפועל כשלוח או כאורגן שלה, אינו חב באחריות אישית לחובות החברה. יחד עם זאת ייתכנו מצבים שבהם נושא המשרה עשוי לחוב באופן אישי כלפי צדדים שלישיים. הטלת אחריות אישית על נושא משרה שונה מ"הרמת מסך" ההתאגדות, שכן מהותה של הרמת המסך הינה התעלמות מפרגוד ההתאגדות וייחוס חובת החברה לבעלי מניותיה. לעומת זאת הטלת אחריות אישית על אורגן שומרת על עקרון האישיות הנפרדת של החברה, ומבוססת על אחריות אישית של האורגן (ראה א" חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת מסך", עיוני משפט יז, 197, 214).

אחריותו האישית של האורגן עשויה לצמוח מכוח אחריותו בנזיקין. בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ" קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 698, אומר בית המשפט:

"הנושה החוזי הוא נושה רצוני. אין אדם נכפה, בדרך כלל, להתקשרות חוזית עם חברה. האחריות הנזיקית נכפית על המזיק הר כגיגית. היא איננה מבוססת על פעולה רצונית של הניזוק. הנושה הנזיקי איננו נושה רצוני. הוא מוצא עצמו מול חברה. הנושה החוזי של החברה יכול לבחור בין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה בלבד, לבין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה ובעלי השליטה בה. התנאת התקשרות עם החברה בחיוב אישי של מנהליה - חיוב עיקרי או משני (בטוחה קנינית או אישית - ערבות), פירושה העברת נטל סיכון חדלות פרעון החברה מהנושה אל בעלי השליטה (או נושאי המשרה, האורגנים של החברה או כל אדם אחר).

 

הנושה החוזי רשאי לבור לעצמו - התקשרות עם החברה בלבד או התקשרות עם החברה ועם בעלי השליטה (או כל גוף אחר בחברה). מסתבר, כי התקשרות עם החברה בלבד תתומחר במחיר ההתקשרות ("פרמיה" עבור סיכון חדלות הפרעון; להצגת התזה, א" פרוקצ"יה, לעיל, 178-184). שונים הם פני הדברים ביצירת הקשר הנזיקי. קשר זה אינו רצוני. הנושה אינו רשאי לבור לעצמו מסלול של קשר עם החברה בלבד, או מסלול של קשר עם החברה וגופים נוספים בה. נושה רצוני-חוזי אשר התקשר עם החברה בלבד אינו יכול לשטוח את טרוניתו כי החברה חדלת פרעון (להוציא, מקרים נדירים דוגמת תרמית)".

כך יהיה מקום להטיל אחריות אישית על אורגן שהתרשל כלפי צדדים שלישיים או שניהל אִתם משא ומתן בחוסר תום לב, גם אם האורגן לא היה צד להסכם (ע"א 230/80 פנידר חברה להשקעות ופיתוח בע"מ נ" קסטרו, פ"ד לה(2) 713, 723, וד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות ובניין נ" קסטרו, פ"ד לז(4) 673).

הטלת אחריות אישית בגין מעשה עוולה מחייבת הוכחת כל יסודות העוולה ביחס לאורגן, ואין די בקביעת מעמדו בחברה ובקביעת האחריות של החברה עצמה (ע"א 407/89 הנ"ל וכן ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ" חברת העובדים, דינים עליון סו 474, פסקה 9).

 הפרת החובה לניהול משא ומתן בתום לב אף היא עשויה להצדיק הטלת אחריות אישית על האורגן שניהל את המשא ומתן בשם החברה (ע"א 230/80 הנ"ל). למעשה אין כל הבדל מהותי בין הטלת אחריות אישית על אורגן שפעל בחוסר תום לב לבין הטלת אחריות אישית של כל שלוח שפעל בחוסר תום לב בניהול משא ומתן בשם שולחו (ראה א" ברק חוק השליחות כרך א, עמ" 122-125). כך ניתן גם להטיל אחריות אישית על נושא משרה בתאגיד אשר ניהל משא ומתן בשם התאגיד והתקשר בשמו עם צדדים שלישיים בידיעה שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ומבלי שהעמידם על הסכנה הצפויה.

עם זאת, לא כל אימת שעסק נקלע לקשיים כספיים יש לצפות ממנהליו ובעליו כי יפסיקו כל פעילות ויכסו את החובות לנושים. אך טבעי וסביר כי המנהלים ובעלי העסק יעשו כל מאמץ להצילו. אולם ניסיונות אלו לא יכולים להיעשות תוך סיכונם של ספקים שונים מבלי ידיעתם. יכול נושא המשרה לפנות לספקים ולהבהיר להם כי לצורך נסיון הבראה הוא זקוק לסיוע, ולבקש לרכוש סחורה על סמך ההנחה כי יצליח לאושש את מצב החברה. ייתכן שהספקים יהיו מוכנים ליטול את הסיכון, בין ללא בטוחות נוספות ובין תוך קבלת בטוחות למיניהן. הסתרת מצבה הכספי של החברה לאשורו, כאשר סכנת חדלות הפרעון מוחשית ביותר, עשויה לעלות כדי חוסר תום לב. גם אם ניתן להבין את רצונו של מנהל להימנע ממסירת מידע על מצב החברה, מידע שמסירתו לנושים עלול למוטט כל סיכוי להבראת החברה, הרי שבחירתו של המנהל להימנע ממסירת המידע צריכה להעביר אליו את הסיכון שיצר. משמע, להטיל עליו אחריות אישית כלפי הצד השלישי שסמך על המצג שהציג.

 בעל עסק המושך שיקים ומוסרם לאחר, יוצר בכך מצג כי ביכולת העסק לפרוע את השיקים (ראה המרצה 377/94 (נצרת) עו"ד גולדשטיין נ" עויסאת, דינים מחוזי כו(8) 713). בין שמי שמסר את השיקים חתם באופן אישי על השיקים ובין שלא, די בכך שהינו בעל הידע הנוגע למצבה של החברה כדי להטיל עליו חובה להעמיד את הצד שכנגד על הסיכונים שהינו נוטל על עצמו.

 הטלת אחריות מכוח עקרונות הרמת המסך שונה במהותה מהטלת אחריות אישית. מהותה של הרמת המסך הינה התעלמות מ"פרגוד" ההתאגדות וייחוס חובותיה של החברה לעומדים מאחוריה, בין שפעלו באופן אישי בעסקה נשוא החיוב, ובין שלא. מעמדם בחברה בשילוב הנסיבות המיוחדות, הוא שמטיל עליהם את האחריות.  

 ההבחנה בין הטלת אחריות מכוח דיני הרמת המסך לבין הטלת אחריות אישית נדונה בע"א 9916/02, בן מעש אהרון נ" שולדר חב" לבניה בע"מ, תק-על 2004(1) 938, שם נאמר (עמ" 952):

יש לציין, כי תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות (ראו ס" אוטולנגי "הרמת מסך אחד מהנימוקים לה" הפרקליט כה בעמ" 465). הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק (ראו ע"א 4606/90 מוברמן ואח" נ" תל מר בע"מ, פ"ד מו (5) 353).ו

 

אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה - התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. יש להדגיש, כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (ראו א" חביב-סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 197, בעמ" 214; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ" קאר סקיוריטי בע"מ ואח", פ"ד מח (5) 661).נ

 

אבחנה זו חשובה היא, שכן האחריות האישית מוטלת על האורגן על-פי קנה המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי. האורגן יישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים - לעומת זאת - הרמת המסך, חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה (ראו א" פרוקצ"יה "מושג ותיאוריה בתורת האישיות המשפטית", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 167).ב

 

הלכה היא, כי הסרת מסך, אינה עניין שבשגרה, אלא חייבות להתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו 4606/90 מוכרמן נ" תלמר בע"מ, פ"ד מו (5) 353, בעמ" 361).

 

(ראה גם ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ" קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5), 661, עמ" 700-701; ע"א 3942/98 הבר שפע מזון לדרום בע"מ נ" עו"ד יצחק מירון, פ"ד נד(5) 132, עמ" 138-139).

הרמת מסך ההתאגדות מנוגדת לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, ולכן מתחייבת הפעלה זהירה של הדוקטרינה. בתי משפט הדגישו כי מקום שבו ניתן להטיל אחריות אישית על נושא המשרה, ראוי להימנע משימוש בדוקטרינת הרמת המסך. כך, למשל, בע"א 10582/02 בן אבו נ" דלתות חמדיה פדאור (לא פורסם) 05 (23) 214, מציין הנשיא ברק:

ד"ר א" חביב-סגל, בספרה דיני חברות עמ" 275-276, אף היא מציינת את העדפת השימוש בעקרונות האחריות האישית על פני השימוש בדוקטרינת הרמת המסך:

 

השימוש בהלכות עצמאיות מדיני החברות, תוך פיתוח רובריקות לאחריות אישית של אורגנים ובעלי שליטה, רצוי יותר מהטלת אחריות אישית על-ידי הרמת-מסך ושיבה לעקרונות המשפט הפרטי והקלאסי
ראשית, יתרונן של ההלכות העצמאיות המתפתחות בדיני החברות הוא בהצלחתן להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי  משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות הנפרדת. לאור חשיבותו המרכזית והמוכרת של עקרון האישית הנפרדת בניהול עסקים מודרניים, אין צורך להרחיב את הדיון בחשיבותו של יתרון זה.

שנית, למרות הרטוריקה הנשענת על המשפט הפרטי והקלאסי, ברי כי ההתקשרויות במסגרת של חברה מסחרית שונות מן המבנה הסטנדרטי של ההתקשרות החוזית, וזכויות בעלי העניין בחברה אינן זהות לזכויות הקניין הקלאסיות. עקב ריבוי בעלי האינטרסים הפועלים בחברה והמתקשרים עימה, בצידו של כל אינטרס הסתמכות של פרט זה או אחר העלול להיפגע עקב אישיותה הנפרדת של החברה עומד, בדרך-כלל, אינטרס ההסתמכות של פרטים אחרים, אשר ביקשו לבנות את התקשרויותיהם במסגרת המיוחדת של החברה המסחרית. אינטרס ההסתמכות של אלה עלול דווקא להיפגע עקב הרמת מסך ההתאגדות. העילות העצמאיות מדיני החברות, לעומת זאת, נוצרו על רקע ייחודן של ההתקשרויות במסגרת החברה המסחרית, והן רגישות יותר למגוון הצדדים המעורבים בקונטקסט מיוחד זה.

בפרט, ככל שהמדובר בהרמת-המסך בחברה הבודדת, המעבר ממבחני השימוש לרעה במסך ההתאגדות למבחני מניעות הוא בעייתי, שהרי למול אינטרס ההסתמכות של הפרט האחד במהות כלכלית מסוימת של העסקה, ניתן, בדרך-כלל, לאתר אינטרס הסתמכות של פרט   אחר, הנשען דווקא על אישיותה הנפרדת  של החברה; ואולי אף על מהותה הכלכלית של אותה עסקה עצמה, בהינתן אישיותה הנפרדת של החברה. כתוצאה מכך, גם מקום שבית-המשפט מבקש לפסוק לטובתו של הראשון, עדיף שהדבר ייעשה מבלי להישען על הרמת מסך ההתאגדות ומבלי לשוב למבחנים מן המשפט הפרטי.

 דומה כי הרמת המסך וההתעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד כדי לייחס את חבות החברה לבעלי מניותיה, יהיו מוצדקות בעיקר מקום שאלו עשו שימוש באישיות המשפטית הנפרדת למטרות בלתי ראויות, ובעיקר כדי להתחמק מאחריותם האישית במרמה (ראה א" חביב-סגל הנ"ל, עמ" 251; ע"א 543/89 החברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ נ" בנק לאומי בע"מ, פ"ד מה(1) 529; ע"א 8883/02 בדש משה נ" חוגלה קימברלי שיווק בע"מ, דינים עליון עא 699, פסקה 11).

             ברע"א 6039/04 פלדשטיין נ" עובדיה, דינים עליון עג 71, מציין בית המשפט:

 

"עקרון הרמת המסך נועד למנוע מבעלי המניות או מהחברה עצמה את ניצול ההפרדה ביניהם להשגת מטרהבלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת; הוא נועד לעשיית צדק ושמירה על טובת הציבור" (רע"א 510/00 רשף קבלנים (1990) בע"מ נ" ענבר, פד"י נד(2) 712, 717; ע"א 4606/90 מוברמן נ" תלמר בע"מ פד"י מו(5) 353; ע"א 478/74 נהר בע"מ נ" מדינת ישראל, פד"י ל(3) 706; ע"א 1371/90 דמתי נ" גנור, פד"י מד(4)847, 857).

 לסיכום, יש לבחון ביתר קפידה כאשר מבקשים מבית המשפט להרים את מסך ההתאגדות מקום שהטענה היחידה הינה כי החברה נטלה סיכון בלתי סביר. אי-סבירות אינה מלמדת על תרמית או פעולה בלתי כשרה, ופתיחת הפתח להרמת מסך כל אימת שהחברה נכשלה בניסיונות ההבראה עלולה לרוקן מתוכן את עיקרון האישיות הנפרדת של התאגיד (ע"א 10582/02 הנ"ל).

 

© כל הזכויות שמורות ל - Oreh-din LTD 2008    מערכות ניהול תוכן - אתרים בשפות