תיק הוצל"פ מס' 0169012096
 
בפני:
 תאריך:
 
החלטה
 
בהחלטה זו תוכרע בקשה בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967.
 
החלטה זו ניתנת לגבי שני תיקי הוצל"פ קשורים: תיק מס' 0168566099 ותיק מס' 0169012096.
 
בהחלטה זו תידון כשאלה עיקרית שאלת תום ליבו של הזוכה בחידוש הליכי ההוצל"פ כנגד החייבת.
 
עובדות והליכים רלוונטיים:
 
ביום 18.6.09 פתח הזוכה נגד החייבת בלשכת ההוצל"פ בת"א תיק הוצל"פ מס' 0168566099 לשם ביצוע תביעה על סכום קצוב של 17,646.62 ₪ (להלן – "התיק הראשון" ו-"התביעה הראשונה", בהתאמה).
 
ביום 21.6.09 פתח הזוכה נגד החייבת בלשכת ההוצל"פ בת"א תיק הוצל"פ מס' 0169012096 לשם ביצוע תביעה על סכום קצוב של 29,515.86 ₪ (להלן – "התיק השני" ו-"התביעה השניה", בהתאמה).
 
יצוין, כי נוסח כתב התביעה שהוגש בשני התיקים הינו אחיד וזהה ולא ניתן ללמוד מנוסח כתב התביעה מהם מקור ותקופת החוב המדויקים. כמו כן, אף אחד משני כתבי התביעה לא מציין את העובדה שהוגשה במקביל ע"י אותו זוכה כנגד אותה חייבת תביעה אחרת בתיק הוצל"פ אחר, וממילא, אין באף אחד משני כתבי התביעה הסבר לנחיצות פיצול ההליכים לשתי תביעות ולשני תיקי הוצל"פ, על כל המשתמע מכך.
 
ביום 15.9.09 הגישה החייבת (בלשכת ההוצל"פ בקריות) התנגדות לביצוע התביעה הראשונה. בו ביום הורה רשם ההוצל"פ (בלשכה בקריות) על העברת ההתנגדות לדיון בבית משפט השלום בקריות ועל עיכוב הליכים בתיק הראשון (מאחר שההתנגדות הוגשה בתוך המועד החוקי להגשתה). ההתנגדות עברה לדיון לבימ"ש שלום בקריות וקיבלה מס' תיק בימ"ש 28857-09-09 (להלן – "ההתנגדות הראשונה").
 
ביום 15.9.09 הגישה החייבת (בלשכת ההוצל"פ בקריות) גם התנגדות לביצוע התביעה השניה. בו ביום הורה רשם ההוצל"פ (בלשכה בקריות) על העברת ההתנגדות לדיון בבית משפט השלום בקריות ועל עיכוב הליכים בתיק השני (מאחר שההתנגדות הוגשה בתוך המועד החוקי להגשתה). ההתנגדות עברה לדיון לבימ"ש שלום בקריות וקיבלה מס' תיק בימ"ש 28167-09-09 (להלן – "ההתנגדות השניה").
 
ביום 8.8.10 ניתן ע"י ביהמ"ש, במסגרת תיק ההתנגדות הראשונה, פס"ד הנותן תוקף של פס"ד להסכם פשרה בכתב שנעשה בין הצדדים לגבי שתי ההתנגדויות, לסילוק שתי התביעות ושני תיקי ההוצל"פ (להלן – "פס"ד הפשרה"). באותו יום ניתנה ע"י ביהמ"ש, במסגרת תיק ההתנגדות השניה, החלטה המפנה לפסה"ד הפשרה וקובעת כי פס"ד זה חל גם על תיק ההתנגדות השניה.
 
עפ"י לשון פס"ד הפשרה, על החייבת לשלם לזוכה סכום פשרה כולל של 30,000 ש"ח ("לאחר הנחה" ו"לפנים משורת הדין"), כאשר עפ"י לשון פס"ד הפשרה סכום הפשרה ישולם באופן הבא: סך של 15,000 ₪ ישולם עד יום 15.8.10 בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של ב"כ הזוכה וסך נוסף של 15,000 ₪ ישולם עד יום 1.9.10 גם כן בהעברה בנקאית כאמור לעיל. בפס"ד הפשרה צוין כי "איחור של עד 7 ימים בביצוע התשלום דלעיל לא יהווה הפרת הסכם זה". בפס"ד הפשרה נקבע סעיף סנקציה, לפיו במידה ש"תפר המבקשת הסכם פשרה זה ו/או לא תשלם מי מהתשלומים במועדם ימשכו הליכים משפטיים והליכי גבייה בתיק הוצאה לפועל לגביית סכומי החוב (ללא הנחה) וזאת בניכוי סכומים ששולמו (אם ישולמו) עד למועד ההפרה".
 
ביום 14.9.10 הגיש הזוכה בתיק הראשון בקשה לחידוש ההליכים בתיק הראשון, בנימוק לפיו החייבת לא עמדה בפס"ד הפשרה בכך ששילמה עד מועד הגשת הבקשה רק "תשלום אחד בודד של 15,000 ₪". בהחלטה מיום 4.10.10 של רשם ההוצל"פ שטיפל בבקשה נעתרה הבקשה (בהחלטה לא צוין טקסט פרט לאישור סעד שפעול והחייאת ההליכים שנתבקש בבקשה).
 
ביום 14.9.10 הגיש הזוכה גם בתיק השני בקשה בנוסח זהה לחידוש ההליכים בתיק השני, בנימוק לפיו החייבת לא עמדה בפס"ד הפשרה בכך ששילמה עד מועד הגשת הבקשה רק "תשלום אחד בודד של 15,000 ₪". בהחלטה מיום 16.9.10 של רשם ההוצל"פ שטיפל בבקשה נעתרה הבקשה (בהחלטה לא צוין טקסט פרט לאישור סעד שפעול והחייאת ההליכים שנתבקש בבקשה).
 
יצוין, כי הזוכה לא ציין כלל בבקשות הנ"ל שהגיש לחידוש ההליכים בשני התיקים את דבר המגעים שנעשו בין הצדדים לגבי מועד ביצוע התשלומים עפ"י פס"ד הפשרה, כאשר לבקשות הנ"ל צורף תצהירה של עובדת משרד ב"כ הזוכה, שמעידה על עצמה שהיא מכירה את תיקי ההוצל"פ ואת הסכם הפשרה מושא פס"ד הפשרה. עוד יצוין, כי בבקשות ובתצהיר התומך בהן לא אומר הזוכה גם מתי בוצע התשלום האחד הנ"ל של 15,000 ₪.
 
ביום 20.10.10 הגישה החייבת בתיק הראשון בקשה בטענת פרעתי. הבקשה נתמכת בתצהירה של החייבת מיום 11.10.10. יצוין, כי הבקשה הוגשה ע"י החייבת בעצמה, ללא ייצוג של עו"ד.
 
ביום 20.10.10 הגישה החייבת גם בתיק השני בקשה בטענת פרעתי. הבקשה הוגשה בנוסח זהה לחלוטין. בנסיבות הללו אתייחס לשתי הבקשות בטענת פרעתי כבקשה אחת ואכנה אותה להלן "בקשת הפרעתי".
 
ביום 26.10.10 הגיש הזוכה בתיק הראשון תגובה בכתב על בקשת הפרעתי. התגובה נתמכה בתצהירה של עובדת משרד ב"כ הזוכה.
 
ביום 26.10.10 הגיש הזוכה גם בתיק השני תגובה בכתב על בקשת הפרעתי. בנסיבות הללו אתייחס גם לשתי התגובות הנ"ל כתגובה אחת ואכנה אותה להלן "התגובה לפרעתי".
 
יצוין, כי התיק הראשון עבר לטיפולי בתחילת חודש דצמבר 2010 (כמפורט בהחלטתי בתיק ביום 7.12.10), ולפיכך המשך הטיפול בבקשת הפרעתי שהוגשה בתיק זה עבר אליי. עוד יצוין, כי התיק השני לא מצוי בטיפולי, אך נוכח החלטתו מיום 18.11.10 של רשם ההוצל"פ המטפל בתיק השני, לפיה גם בקשת הפרעתי שהוגשה בתיק השני תישמע ותידון בנסיבות (לפיהן הבקשה בתיק הראשון כבר נקבעה לדיון) ע"י הרשם המטפל בבקשת הפרעתי שהוגשה בתיק הראשון, הדיון בשתי בקשות הפרעתי אוחד בפניי. מיותר לציין, כי הדבר גם מתבקש וסביר בנסיבות.
 
ביום 13.1.11 נערך בפניי דיון בנוכחות הצדדים והמצהירים. החייבת והמצהירה מטעם הזוכה נחקרו בדיון, ובתום הדיון נקבע שהצדדים יגישו סיכומים בכתב.
 
החייבת הגישה סיכומיה ביום 24.1.11 והזוכה הגיש סיכומיו ביום 30.1.11.
 
להשלמת התמונה העובדתית ייצוינו כל התשלומים שבוצעו בפועל ע"י החייבת לידי הזוכה (בסה"כ שולם נומינלית סך של 30,500 ₪), ומועדי התשלומים, וכן האופן והמועד שבו דווחו התשלומים לשני תיקי ההוצל"פ:
 
ביום 19.8.10 שולם סך של 15,000 ₪. תשלום זה דווח ע"י הזוכה בתיק הראשון, על דרך של בקשה מנהלית להפחתת קרן חוב בסך 15,000 ₪, כאשר הבקשה הוגשה בתאריך 30.8.10 ויום הערך של התקבול צוין כיום 19.8.10.
 
ביום 15.9.10 שולם סך של 3,000 ₪. תשלום זה דווח ע"י הזוכה בתיק הראשון, על דרך של בקשה מנהלית להפחתת קרן חוב בסך 1,500 ₪, כאשר הבקשה הוגשה בתאריך 20.9.10 ויום הערך של התקבול צוין כיום 15.9.10. הזוכה העביר דיווח זהה גם בתיק השני, גם כן על סך 1,500 ₪.
 
 
ביום 28.9.10 שולם סך של 12,000 ₪. תשלום זה דווח ע"י הזוכה בתיק השני, על דרך של בקשה מנהלית להפחתת קרן חוב בסך 12,000 ₪, כאשר הבקשה הוגשה בתאריך 4.10.10 ויום הערך של התקבול צוין כיום 28.9.10.
 
 
ביום 2.11.10 שילמה החייבת בתיק הראשון סך של 500 ₪. יצוין, כי תשלום זה בוצע בהמשך להחלטת רשמת ההוצל"פ מיום 20.10.10 בעקבות הגשת בקשת הפרעתי בתיק הראשון. בהחלטתה הראשונית של רשמת ההוצל"פ נקבע כך: "בשלב זה יעוכבו ההליכים בתיק כנגד הפקדה של 500 ₪". הסך הנ"ל של 500 ₪ אמור היה להיות מופקד בתיק הראשון כעירבון (לצורך עיכוב הליכים עד להכרעה בבקשת הפרעתי), ולא כתשלום על חשבון החוב, אך בפועל הסך הנ"ל שולם כתשלום על חשבון החוב ועבר לזוכה.
 
דיון ומסקנות:
 
לאחר שעיינתי בכל מסמכי שני התיקים ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ראיותיהם וסיכומיהם, מצאתי לקבל את בקשת הפרעתי.
 
שתיים הן השאלות העולות למקרא כל החומר שהונח בפניי:
 
שאלה ראשונה – האם הזוכה הסכים לאיחור בביצוע תשלום המחצית השניה של סכום הפשרה עפ"י פס"ד הפשרה (להלן – "שאלת האיחור המוסכם").
 
שאלה שניה - האם, בנסיבות העניין, הזוכה זכאי היה להפעיל את סעיף הסנקציה הנ"ל שבפס"ד הפשרה, או, במילים אחרות, האם יש לשלול מהזוכה את זכותו עפ"י לשון פס"ד הפשרה למימוש בהוצל"פ של הסנקציה המוסכמת, על יסוד עיקרון תום הלב (להלן – "שאלת שלילת הסנקציה עפ"י עיקרון תוה"ל").
 
דיון בשאלת האיחור המוסכם:
 
החייבת, שכאמור אינה מיוצגת ע"י עו"ד בבקשת הפרעתי, לא הצליחה לטעמי להוכיח את טענתה כי הזוכה הסכים לאיחור בביצוע יתרת התשלום עפ"י פס"ד הפשרה.
 
החייבת הציגה גרסה לא מפורטת בעניין זה בבקשת הפרעתי בכתב. ניתן היה להסיק מהכתב, כי טענתה היא שניתן לה אישור מטעם הזוכה לכל האיחור שהתרחש בפועל. אולם רק לאחר שעיינתי בתגובת הזוכה בכתב לבקשת הפרעתי וכן שמעתי את הטענות והראיות בדיון שנערך בפניי, למדתי כי טענת החייבת הינה אחרת: טענתה היא שניתנה לה ע"י עובדת משרד ב"כ הזוכה אישור לאחר מס' ימים בלבד בביצוע התשלום הדרוש, אך בפועל האיחור היה של מס' שבועות, והחייבת לא טוענת שהזוכה נתן לה אישור כזה.
 
למעשה, בתשובות החייבת בחקירתה הנגדית בדיון היא הודתה שלא ניתן לה אישור לאחר כפי שאיחרה בפועל (ראו הטקסט בשורות בתחתית עמוד 2 לפרוטוקול שמתחילות במילים: "ש. מפנה אותך לסעיף 18..." ואילך). לא ברור אפוא מדוע מצאה החייבת, בסיכומיה בכתב, לחזור ולטעון טענות ששוב משתמעת מהן גרסה לפיה ניתן לחייבת אישור לאחר כפי האיחור המלא שהיה בפועל.
 
מכל מקום, שוכנעתי כי החייבת לא הצליחה להוכיח ולהראות שניתן לה אישור לאיחור המלא. היא מסרה בעניין זה גרסות שונות וסותרות, וממכלול הראיות שהוצגו בפניי, לרבות תצהירה של החייבת עצמה ודבריה בחקירתה בפניי, עולה שלכל היותר ניתן לחייבת אישור לאחר במס' ימים מעבר למועד התשלום המותר (המועד המותר הוא 8.9.10, שהינו 7 ימים לאחר מועד התשלום המוסכם ב-1.9.10), כאשר בפועל האיחור היה רב יותר ועמד על מס' שבועות (השלמת התשלום הדרוש נעשתה כאמור ביום 28.9.10). אני קובע אם כן שכל שהוסכם הוא על איחור בן מס' ימים, והאיחור שהתרחש בפועל לא הוסכם. בהקשר זה אציין, כי איני מקבל את גרסת המצהירה מטעם הזוכה, לפיה כל שאושר לחייבת הוא לשלם הדרוש עד 7.9.10. ראשית, לחייבת עמדה זכות מוקנית לשלם עד יום 8.9.10 ולכן לא היתה זקוקה לכל אישור כנטען; ושנית, ניכר שהזוכה נמנע מהגשת ראיה שהיתה יכולה לפעול לחובתו, והכוונה היא לעדותה של העובדת הנוספת במשרד ב"כ הזוכה, שהיא זו שעפ"י הנטען ע"י החייבת אישרה לה ארכה של מס' ימים, כאשר המצהירה מטעם הזוכה אמרה שאין ביכולתה להעיד על תוכן השיחה שהחייבת והעובדת האחרת קיימו. יש להחזיק אפוא נגד הזוכה את אי-העדת העובדת הנוספת.
 
היה ראוי לה אפוא לחייבת לחזור בה במפורש בנסיבות, לפחות בסיכומיה בכתב, מטענת האיחור המוסכם לכל פרק הזמן של האיחור בפועל.
 
דיון בשאלת שלילת הסנקציה עפ"י עיקרון תוה"ל:
 
משנדחתה טענת החייבת בדבר הסכמתו של הזוכה לאיחור בביצוע יתרת התשלום, קם ועולה הצורך להכריע בשאלת שלילת הסנקציה עפ"י עיקרון תוה"ל.
 
סבורני כי בנסיבות העניין יש לקבוע שהזוכה פעל בחוסר תום לב כשביקש לממש את הסנקציה שבפס"ד הפשרה ולחדש ולהחיות את ההליכים בשני תיקי ההוצל"פ על מלוא יתרות החוב בהם, בניכוי הסכומים אותם שילמה החייבת בפועל, כמפורט בפרק העובדות למעלה.
 
בהלכה הפסוקה נקבע, כי עיקרון תום הלב חולש על כל הליכי ההוצל"פ וכי מכוח עיקרון תום הלב יש למנוע מזוכה לממש בהוצל"פ את זכותו עפ"י לשון פסה"ד לסנקציה בגין איחור בביצוע תשלום עפ"י פסה"ד, כאשר אין פרופורציה סבירה בין חומרת הסנקציה לבין חומרת האיחור בביצוע התשלום (ראו רע"א 5682/07 רוני ר. הנדסה ופיתוח בע"מ נ' דנים השקעות בע"מ (לא פורסם, 10.3.08) וכן ע"א (מחוזי ת"א) 3018/07 מסאלחה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 9.7.08)).
 
יישום ההלכה הנ"ל על נסיבות המקרה שלנו, מביאני למסקנה, לפיה חומרת הסנקציה (נקיטת הליכי הוצל"פ בשני תיקי הוצל"פ נפרדים, לגביית יתרת חוב הרשומה בתיקים בסכום העולה היום על סכום הפשרה הנ"ל כולו!) לא עומדת בכל קנה מידה מול חומרת האיחור בביצוע יתרת התשלום (איחור של מס' שבועות). יודגש, כי שוכנעתי שבנסיבות המקרה שלנו קיימת בעייתיות מיוחדת באופן התנהלות הזוכה ובעמידתו על חידוש הליכי ההוצל"פ בנסיבות, מאחר שהזוכה ידע היטב שהחייבת נמצאת במצוקה כלכלית זמנית שמונעת ממנה את היכולת לעמוד במועד התשלום לפי פס"ד הפשרה (גרסתה לגבי הנסיבות הכלכליות והאישיות המיוחדות בהן היתה נתונה בסמוך למועד התשלום לפי פס"ד הפשרה לא נסתרו) ועושה מאמצים כנים ובזמן אמת (החייבת פנתה למשרד ב"כ הזוכה בבקשה למתן ארכה לביצוע התשלום בטרם חלף המועד לביצוע התשלום ואף שילמה בפועל חלק מהתשלום הדרוש כבר ביום 15.9.10). 
 
זאת ועוד, סבורני שהעובדה שהזוכה לא ציין בבקשותיו הנ"ל לחידוש הליכים בשני התיקים את פניות החייבת למשרד הזוכה (והמצהירה מטעם הזוכה אישרה שלפני מועד הגשת הבקשות לחידוש הליכים החייבת פנתה לפחות פעמיים למשרד ב"כ הזוכה בבקשות ארכה לביצוע התשלום, ביום 6.9.10 למצהירה ולפני כן לעובדת אחרת במשרד, כאשר המצהירה אמרה בחקירתה בפניי שהיא לא יכולה להעיד על תוכן שיחת החייבת עם עובדת המשרד הנוספת) צריכה להיחשב בנסיבות כהסתרה חסרת תום לב של עובדות רלוונטיות ומהותיות באותן בקשות. סבורני שיש לצפות ולדרוש מזוכה המבקש לחדש הליכי הוצל"פ בטענה שהחייב לא משלם הדרוש במועד, לציין שהחייב ביקש ארכה לביצוע התשלום, והארכה לא אושרה ע"י הזוכה. ציון כזה עשוי בהחלט לאפשר לרשם ההוצל"פ לשקול בזמן אמת את ההליך המתאים והראוי, בשים לב לפרופורציה המתחייבת בין חומרת סקציית חידוש ההליכים לבין חומרת האיחור של החייב.
 
בהקשר אחרון זה נראה שיש גם להזכיר, שהחייבת טענה שעובדת משרד ב"כ הזוכה אישרה לחייבת לשלם הדרוש באיחור של מס' ימים – ואת טענתה זו של החייבת קיבלתי – ולכן היה מחובתו של הזוכה לציין גם הסכמה זו מצידו לאיחור בן מס' ימים.
 
סבורני כי במכלול הנסיבות, היה ראוי שהזוכה יגלה גמישות והתחשבות בחייבת, ויתן לה הזדמנות ראויה וסבירה לשלם את הדרוש, בטרם הפעלת הסנקציה החמורה הנ"ל ובטרם חידוש הליכי ההוצל"פ, שאמורים ברגיל להיות שמורים לחייבים סרבני תשלום שברור שרק באמצעות הליכי גביה כפויים וחמורים הם נאותים לשלם. במקרה שלנו מדובר היה בחייבת שמגלה רצינות כלפי התחייבויותיה עפ"י פס"ד הפשרה ושמבקשת ארכה להשלמת ביצוע התשלום הדרוש, נוכח המצוקה הכלכלית בה היתה נתונה. נורמות תום הלב החלות על הזוכה לא יכולות להתיר לו, בנסיבות הנ"ל, לגלות אטימות ונוקשות לבקשתה של החייבת ולסרב להתחשב בה. הפעלת הסנקציה בנסיבות כאלו משמעה אפוא ניצול לרעה ובחוסר תום לב של הליכי הגביה בהוצל"פ.
 
לסיכום:
 
בקשת החייבת בטענת פרעתי – מתקבלת, במובן זה שנקבע שלא היה מקום לחידוש ההליכים בשני תיקי ההוצל"פ בגין האיחור הלא רב יחסית ביתרת התשלום, והכל לאור חוסר הפרופורציה שבין סקציית חידוש ההליכים על מלוא יתרת החוב בתיקים לבין האיחור המסוים ולאור חוסר תום הלב מצד הזוכה, הן בעמידתו על הפעלת הסנקציה הנ"ל והן באופן שבו הגיש את הבקשות לחידוש ההליכים.
 
אני מורה אפוא על ביטול כל ההליכים וההגבלות בשני תיקי ההוצל"פ שבנדון: 0169012096 + 0168566099, ועל סגירת התיקים.
 
בנסיבות, מאחר שהחייבת חרגה בסופו של דבר ממועד התשלום לפי פס"ד הפשרה וגם מאחר שטענה טענה שלא התקבלה לגבי הסכמת הזוכה לאיחור כולו, לא אעשה צו להוצאות לטובת החייבת.
 
המזכירות תשלח החלטתי זו, בשלמותה ובדואר, לשני הצדדים.
 
 
 
 
 
ניתן בלשכתי, בהיעדר צדדים, בתאריך 06/02/11.
 
 
                                                                                                _________________
                                                                                                    אבי כהן, רשם
  רשם ההוצאה לפועל
 

© כל הזכויות שמורות ל - Oreh-din LTD 2008    מערכות ניהול תוכן - אתרים בשפות